למסורת ותיירות יש קשר הדוק לפוליטיקה ולכן הסיפור הזה, על הפעיל נובורו סוגאווארה, שהתפרסם השבוע בעיתון מאיניצ׳י, מעניין במיוחד.
מזה 200 שנה לפחות קיימים תיעודים שונים של טקס ה״נמה-האגה״ ( ナマハゲ👹) שמקורו בחצי האי אוגה שבמחוז אקיטה בצפון יפן. הטקס, שבעבר התקיים בליל הירח המלא הראשון של השנה החדשה (15 לינואר) מתקיים היום בליל השנה החדשה (ה-31 לדצמבר שקרוי ״אומיסוקה״ ביפנית 大晦日), במהלכו מתחפשים גברים מחצי האי לשדים בתלבושות קש ועוברים דלת דלת ביישוב עם חיקויים מעץ של סכיני מטבח יפנים (Deba houcho) ודליי עץ (Teoke) בצעקות ״יש פה ילדים בכיינים? ילדים רעים?״ וכו׳. המנהג נועד לחנך את ילדי האי ולעודד כיבוד הורי והתנהגות נאותה. השנה, לאחר קמפיין ארוך, התקבל טקס הנמה-האגה למעמד טקס לשימור של הארגון הבינלאומי אונסק״ו (זרוע של האו״ם שממונה על שימור מסורות ואתרים חשובים בעולם).
הנצחון הזה לא הגיע בקלות. נובורו סוגאווארה, שבכלל התפרנס מעסק לניקוי יבש באי, החל להתעניין בטקס כבר מגיל 17 ועמל למלעלה מחמישים שנה על גיוס מתנדבים מן האזור לביצוע הטקס בשמונה מחוזות ביפן.סוגווארה למעשה פיקד על ארגון מסודר שהקים, תכנן בעצמו עשרה אירועים קבועים, ושיווק אותם במסירות. הוא כיוון מלכתחילה לטקס הנמה-האגה שהיה לטעמו פוטוגני ואקזוטי יותר מבין הטקסים והמנהגים המסורתיים הרבים באזור, ייצר לטקס פרסומות לטלוויזיה המקומית וב-1989 הקים ארגון ייחודי לשימור הטקס שגייס תרומות מרחבי יפן והעולם. ב-2004 עבר סוגאווארה את המבחן הממשלתי היפני והוגדר כמורה רשמי לטקס, ומשם הדרך והתשתית להגשת המועמדות למעמד הבינלאומי הייתה ברורה.
האתגרים הפוליטיים שעמדו בפניו היו קודם לכל הכרה ב״נכסים לא מוחשיים״ - מסורות שאינן מקובעות באתרים אלא בחוויות. קטגוריה שנוספה לארגון במהלך השנים. אבל האתגר הקשה יותר לטענתו הייתה להתגבר על הבושה של תושבי האי במסורת שלהם ולשכנעם להיות גאים בה ולקדם אותה. השנה, בגיל 75, רשם לעצמו סוגאווארה את הנצחון כאשר כל יפן חגגה את קבלת הטקס הזה, אחד מני אלפי מסורות, לזה שייצג את התרבות היפנית לדורות - מול העולם.
לכתבה על סוגאווארה במאיניצ׳י:
https://mainichi.jp/articles/20181219/ddm/008/070/098000c
דיווח על קבלת טקס הנמא-האגה למעמד מורשת עולמית:
https://www.youtube.com/watch?v=9VTGd1-QWU8