ביאטה סירוטה גורדון Beata Sirota Gordon הייתה רק בת 22 כשהצטרפה כמתורגמנית לצוות האמריקאי שניסח את החוקה היפנית לאחר הכיבוש. בהיותה "האישה היחידה בחדר" היא הייתה, במידה רבה, האחראית לכך שזכויות נשים בכלל הוזכרו בחוקה.
ביאטה הגיעה ליפן בילדותה בעקבות הוריה. אביה היה פסנתרן מוכשר, אשר הופיע בכל רחבי העולם, התרשם מהכנסת האורחים היפנית והחליט לעבור להתגורר בטוקיו. ביאטה גדלה ביפן כעשר שנים, ובזמן מלחמת העולם השנייה למדה בקולג' בקליפורניה. הוריה שרדו את המלחמה, אך הקשר עימם נותק, והיא הצליחה לקבל משרה עבור הממשל אשר תאפשר לה לשוב ליפן ולהתאחד עם הוריה.
כאישה היחידה ב"צוות לעניינים פוליטיים" של הגנרל מקאתור, אשר קיבל פקודה לנסח חוקה יפנית בתוך שבעה ימים בלבד, ביאטה גורדון קיבלה את האחריות לנסח בעצמה את החלק בחוקה שעסק בזכויות נשים.
"זכויות נשים היו נחוצות", היא כותבת באוטוביוגרפיה שלה, "אך הן היו גם מותרות, במדינה שבה לא היו מספיק אורז או חמאה".
היא הכניסה בטיוטה שלה סעיפים רבים שעסקו בזכויות של נשים: חוק הנישואין, חוק המשפחה, זכויות סוציאליות המגיעות לנשים וילדים ועוד. חלק מהסעיפים הללו הושמטו בהמשך הדיונים, גם על ידי הממונים שלה שטענו שאין מקום בחוקה לרדת לפרטים הללו ומקומם ב"חוק האזרחי", וגם על ידי היפנים אשר ניסו להתמקח על כל סעיף בחוקה שהוכתבה להם.
באוטוביוגרפיה שלה - "The only woman in the room" - היא מספרת כיצד הגיב הממונה שלה כשהגישה לו את עבודתה: "אלוהים ישמור, ביאטה, הכנסת כאן יותר זכויות נשים משיש אפילו בחוקה האמריקנית". ותגובתה היתה אז: "טוב, זה היה קל לעשות - בחוקה האמריקנית כלל לא מופיעה המילה נשים".
סירוטה מספרת בשעשוע שהייתה האישה היחידה בחדר, כשלאחר יום ארוך של ומשא ומתן בין היפנים לאמריקאים על נוסח החוקה ודיונים שהתארכו עד שעת לילה מאוחרת, כשהגיעו לדון בחלק שלה על זכויות נשים, הבירוקרטים היפניים השמרנים מייד טענו שכל זה מנוגד לחלוטין להיסטוריה, לתרבות, למסורת ולערכים היפניים.
ואז ראש הצוות האמריקאי, פנה אליהם ואמר: "הסעיף הזה (סעיף 24) נכתב על ידי הגברת סירוטה. היא גדלה ביפן, מכירה היטב את המדינה הזו, ויש לה גם הבנה עמוקה בעמדתן של נשים ביפן. הסעיף הזה קרוב לליבה, ואין סיכוי שנפל בו פגם. למה שלא פשוט נאשר אותו ונמשיך הלאה בדיונים?" וכך היה.
בסרטון שבקישור ביאטה גורדון מספרת באריכות על חוויותיה ביפן, לפני ואחרי המלחמה, ועל מהלך העניינים שהובילו אותה לקחת חלק כה חשוב בניסוח זכויות הנשים בחוקה היפנית. היא מספרת שאת הסעיפים שהושמטו נשים ביפן לא הצליחו עד היום להשיג. ועוד היא אומרת שלא דיברה על כך כמעט בכלל במשך רוב חייה, כי גם כך היו קולות ביפן שטענו נגד הסעיף שלה "שלא ייתכן שילדה רק בת 22 יכולה הייתה לעשות זאת נכון".