אחד המשפטים המפורסמים לגבי טוקיו, שעולה לראש לעיתים קרובות הוא המשפט המפורסם של השחקן ביל מארי, ב״אבודים בטוקיו״ (Lost In Translation - תרגום אירוני ביותר לעברית). בסרט, נוסע מארי ליפן כדי לצלם פרסומת לוויסקי של חברת המשקאות היפנית סאנטורי. הבמאי הדברן מקשקש ביפנית שמארי לא מבין, אבל כל מה שהוא צריך לעשות זה להישיר מבט למצלמה ולומר את המשפט האלמותי: For Relaxing Times, Make it Suntory Time
מספר שנים לאחר יציאת הסרט של סופיה קופולה, התגשם החזון הבדיוני של סנטורי, אבל עם שחקן אחר - טומי לי ג׳ונס, ולמשקה אחר - הקפה בפחית של המותג BOSS, ששייך ללא אחרת מאשר אותה סנטורי. סדרת הפרסומות של ג׳ונס לסאנטורי יצרה משפט גאוני אפילו יותר: ״קונו רוקו דה מו נאי - סובאראשי סקאי״ - שפרושו הוא משהו כמו This Worthless, Wonderful World. המשפט הזה הפך למם, שמצורף לאלפי תמונות של אנשים, דמויות ואפילו חיות ששותות קפה ביפן.
בניגוד לאווירה החנוטה והסלונית של ביל מארי, טומי לי ג׳ונס שיחק בסדרת הפרסומות חייזר בשם ג׳ונס שבא לחקור את עולמנו שלנו. לשם כך, הולך ג׳ונס לעבוד בשלל משרות יומיומיות ואפורות, מפועל בניין ועד לסושי-שף ותמיד מביא עימו הבזקים ניסיים של השראה. תגובותיו העל טבעיות של ג׳ונס והניסים שחולל בפרסומות הללו הביאו את מיליוני העובדים בחליפות של יפן לדמיין גרסאות נפלאות של חייהם חסרי הערך או הייחוד.
כבר למעלה מעשור שג׳ונס מרוויח, לפי דיווחים, יותר משני מיליון דולר לשנה על החוזה שלו עם סאנטורי והוא טוען כי הוא נהנה לבוא ליפן ולהצטלם דווקא באזורים הנחבאים שלה שמאפיין את חיי מעמד הפועלים והעובדים השכירים. הסיכויים רבים יותר שיפני שתפגשו ביפן יכיר את דמותו של ג׳ונס מאשר את זו של מארי. הנה כמה מרגעי השיא של ג׳ונס ביפן - חשבו עליהם שתקנו את הקפה הבא בפחית של 3.5 שקלים. https://www.youtube.com/watch…
