פרסומת חדשה שהופקה עבור רשת בתי הכלבו Seibu and Sogo, התקבלה בתגובות חלוקות ומעוררת עניין ברשת.
כפי שניתן לצפות, פרסומת לציון תחילת שנת 2019 מנסה להציג חזון כלשהו לגבי העתיד. בתחילת הפרסומת נראית השחקנית Sakura Ando כשהיא שואלת את השאלה התמוהה:
״אין לנו צורך בעידן של נשים, לא כן?״
מיד בהמשך, נראית השחקנית כשהיא מצולמת מאחור ופוסעת קדימה בעוד צלחות קצפת מתעופפות לכיוונה.
אנדו ממשיכה קדימה בעודה אומרת את הפנינים הבאות:
״לעשות משהו שכפו עלייך לעשות בגלל היותך אישה.
שיתעלמו ממך בגלל היותך אישה.
שיפלו אותך לרעה בגלל היותך אישה.
כשבחדשות עוסקים כל העת בעד כמה קשה זה לחיות כאישה.
כל פעם שהדברים הללו מתרחשים, ״העידן של הנשים״, נדחק הרחק עוד יותר״.
ואז באותו רגע, היא חוטפת צלחת של קצפת היישר לפרצוף!
והיא ממשיכה בדרכה קדימה ואומרת:
״השנה, סוף סוף, דברים ישתנו!
באמת? אפשר לסמוך שזה אכן יקרה?
היו אקטיביים! קדימה!
אם אתם מתכוונים להמשיך לדרוש ״עידן של נשים״, אז אנחנו חושבים שזה בסדר אם עידן שכזה לא יבוא.
במרכזו של העידן הזה, אין לא גברים ולא נשים.
אני רוצה להלל את עצמי על היותי ״אני״.
העידן שצריך להגיע, העידן שאנחנו בוראים לעצמנו, צריך להיות ״העידן של עצמי״ The age of me.״
ולאחר שהיא פולטת קצפת שנדחפה בפיה, היא מסיימת במילים:
״האם אינכם מתרגשים רק מלחשוב על זה?״
(התשובה היא לא, כבר שמענו את זה מכל כיוון אפשרי בשנה החולפת)
בפריים האחרון, שבו היא נראית מוחה את הקצפת מעל לעיניה מופיע הטאגליין:
אני זה אני. I Am Me
זו ללא ספק פרסומת יוצאת דופן, אפילו במושגים יפניים. אך גם פרסומת מבלבלת ביותר. בתחילה מכריזה השחקנית שעידן של נשים כלל אינו נחוץ. לאחר מכן היא מונה את הסיבות שמונעות עידן זה מלקרות. ולבסוף, היא מסיימת בחזון אחר שמציג עידן אינדיבידואלי, שבמרכזו הזהות היא עצמית, ללא מגדר. אה, ויש גם את העניין הזה של מתקפת הקצפות !?! על אישה שמלכתחילה הכחישה את הצורך בעידן של נשים... מה לעזאזל?
״לי באופן אישי, הפרסומת הזו גורמת להרגיש קצת לא נוח. קשה לי להבין מה ניסו להשיג עם המיצג הויזואלי הזה. זה לגמרי תמוה בעיניי, איך היא עומדת שם ופשוט סופגת את זה. אני מניחה שהיה פה איזה מסר עמוק יותר, אך הוא עדיין לא הגיע אליי.” אלו רק חלק מהתגובות ברשת.
מהצד האחר, יש מי שרואה חשיבות בהצהרה של קידום אינדיוידואליזם על פני המעמד המרכזי של ״הקבוצה״ ביפן. בעיני אלה, הקצפות המתעופפות הם מטאפורה לכל השיט שאישה צריכה לספוג מכל עבר, והשלווה הסטואית שבה אנדו עומדת בזה היא אצילית.
אני, בכל אופן, חושבת שכל מי שמנסה להטיל ספק בצורך בעידן של נשים (ועוד ביפן!) , לא מבין איפה הוא חי. בעיני זה לא שונה מהטרוסקסואל שדורש מצעד גם לסטרייטים.