סיפורה המדהים של אשה צעירה אשר כמעט ונשכחה, אך הפכה להיות משוררת שירי הילדים האהובה ביפן.
בשנת 1966, בחור צעיר רק בן 19 בשם Setsuo Yazaki ששאף בעצמו להפוך למשורר, נתקל בשיר הבא, שהימם אותו בפשטות שבה נחבאה בין שורותיו אמת אקזיסטנציאליסטית בנדיבות עצומה של אמפאתיה:
BIG CATCH
At sunrise, glorious sunrise
it’s a big catch!
A big catch of sardines!
On the beach, it’s like a festival
but in the sea, they will hold
funerals
for the tens of thousands dead.
השיר נכתב כמה עשורים קודם לכן, על ידי Misuzu Kaneko , שהלכה לעולמה ב-1930. יזאקי הצעיר שביקש ללמוד עוד על חייה ועבודתה של המשוררת, גילה שהעותק המוכר היחיד של שיריה הושמד במלחמת העולם ה-II, ואיש לא ידע לומר אם היו לה קרובי משפחה.
יזאקי בילה 16 שנים בניסיון לחקור ולמצוא את עקבותיה של המשוררת המוכשרת, וב-1982 הוא הצליח לפגוש את אחיה הצעיר של קאנקו, שהיה כבר בן 77. בידיו הוא מצא גם שלושה מיומניה של קנאקו ובהם 512 שירים, אשר רובם מעולם לא התפרסמו.
שיריה של Misuzu Kaneko מזכירים את שיריו של Walt Whitman, בפליאה שיש בהם מהטבע, מהבריאה, מהקיום , ובעיסוק האמפתי בכל היצורים החיים. האבחנות החדות המצויות בשיריה על טבעם של דברים מזכירים גם את שיריו של William Blake. ותאוותה לחיים ואהבתה לעולם, כמו גם נסיבות מותה הטראגי ושובר-הלב מזכירים את המשוררת Sylvia plath.
בזכות גילויו של יזאקי, Misuzu Kaneko קמה לתחייה כמשוררת לאומית שאת שיריה הנלמדים בבתי הספר יודע כל ילד לצטט. ב-2011 כאשר רעידת אדמה וצונאמי פגעו קשות ביפן, הקרינו בטלוויזיה את אחד משיריה:
ARE YOU AN ECHO?
If I say, “Let’s play?”
you say, “Let’s play!”
If I say, “Stupid!”
you say, “Stupid!”
If I say, “I don’t want to play anymore,”
you say, “I don’t want to play anymore.”
And then, after a while,
becoming lonely
I say, “Sorry.”
You say, “Sorry.”
Are you just an echo?
No, you are everyone.
קנאקו נולדה בתחילת המאה ה-20, בכפר דייגים קטן. אביה נפטר כשהייתה בת שלוש, ואמה שנותרה אם חד-הורית ניהלה חנות ספרים, הקפידה מאוד על חינוך ילדיה ושמה דגש על קריאה והשכלה. למרות שבאותה תקופה, נהגו הבנות לסיים לימודיהן לאחר בית-ספר יסודי, קנאקו המשיכה בלימודיה עד גיל 17. כבר מילדות היא גלתה עניין רב בעולם, בארצות רחוקות ובטבע ושקעה בדימיונות; איך זה מרגיש להיות פתית שלג? או איך מביע לויתן יתום את צערו לאחר שהוריו נתפסו בציד לוויתנים?
SNOW PILE
Snow on top
must feel chilly,
the cold moonlight piercing it.
Snow on the bottom
must feel burdened
by the hundreds who tread on it.
Snow in the middle
must feel lonely
with neither earth nor sky to look at.
בשנות ה-20 לחייה התחילה קנאקו לכתוב שירי ילדים קצרים המבוססים על זכרונות ילדותה. היא הגישה 5 משיריה לתחרות סופרים צעירים, ו-4 מהם זכו והתפרסמו במגזין. השיר FLOWER SHOP MAN מבטא את תחושתיה של המשוררת לאחר שזכתה לשתף את העולם באמנותה:
FLOWER SHOP MAN
The flower shop man
went to town to sell flowers
and sold them all.
Poor lonely flower shop man.
The flowers he cared for are all gone.
The flower shop man
is now alone in his hut
as the sun goes down.
The flower shop man
dreams of happiness
for the flowers he sold.
אך לצד הצלחתה האמנותית המקצועית, קנאקו חוותה משבר בחייה הפרטיים. הגבר שנישאה לו התגלה כאדם בוגדני שאף הכריח אותה לוותר על הכתיבה. בתה היחידה הייתה האור שבחייה. כשהחליטה לעשות מעשה ולעזוב את החיים האומללים לצד בעלה, היא גילתה שהחוק היפני מעניק באופן אוטומאטי חסות מלאה על הילדה לאב, והוא איים להרחיק ממנה את ביתם. קנאקו נפלה לייאוש ולדיכאון עמוק. ערב אחד, לאחר שבילתה את כל היום עם בתה, היא כתבה מכתב לבעלה שבו ביקשה שייתן לאימה לגדל את הילדה ואז לקחה את חייה שלה , והיא עוד לא בת 27.
STARS AND DANDELIONS
Deep in the blue sky,
like pebbles at the bottom of the sea,
lie the stars unseen in daylight
until night comes.
You can’t see them, but they are there.
Unseen things are still there.
The withered, seedless dandelions
hidden in the cracks of the roof tile
wait silently for spring,
their strong roots unseen.
You can’t see them, but they are there.
Unseen things are still there.
חייה הקצרים של Misuzu Kaneko, הם תזכורת נדירה לכך שהטרגי והנשגב יכולים להתקיים זה לצד זה, ושהמודעות הבקושי-נסבלת שאחדים ניחנים בה, היא השורש המשותף לרגישותם מלאת-העצב וליכולתם הנדירה גם לחמלה.
(מתוך הספר: Are You an Echo?: The Lost Poetry of Misuzu Kaneko , שחיבר David Jacobson, שהשירים בו תורגמו ע״י Sally Ito ו- Michiko Tsuboi, ואוירו בידי Toshikado Hajiri)