10 חנויות חווייתיות שכדאי לכם לחפש בטוקיו
טוקיו זה גם שופינג. אבל מה שטוקיו מוכרת זה יותר ממותג - זו חווייה.
מרמת השירות ועד איכות המוצר, מהניקיון והסדר על המדף ועד לאסטטיקה של האריזה, טוקיו מספקת חוויית קנייה שעוד טרם הכרתם. אינספור חנויות מרהיבות שהעיצוב שלהן משלים את המותג, והביקור בהן יכול להשתוות אף לסיור בגלריה לאמנות.
Koenji
Koenji
קואנג'י היא התחנה האחרונה לפני שיוצאים מהעיר אל שכונות הפרברים שעל קו הרכבת ,Chuo line וככזו היא נמצאת על השוליים לא רק גיאוגרפית, אלא גם מבחינה חברתית-תרבותית. ריחוקה היחסי ממרכז העיר ומחירי הדיור הנמוכים בהתאם, משכו אליה מאז ומתמיד קהילה של אמני-שוליים ואמנים אקספרמנטליים למיניהם שטיפחו סביבם אווירה פתוחה לדיון אינטלקטואלי אלטרנטיבי, לשיתוף פעולה אמנותי ולחילופי רעיונות ארטיסטיים.
אולי יותר מכל שכונה אחרת בטוקיו ,קואנג'י מאופיינת בסצנה חברתית-מחתרתית קשוחה ובועטת.
בשנות ה-70 המאוחרות ובתחילת שנות ה-80, צמחה מהשכונה סצנת מוזיקת הפאנק של טוקיו. יחד עם שכונת נקאנו Nakano (מעט מערבה מכאן, גם כן על קו הרכבת Chuo) קואנג'י ידועה בריכוז הברים שמתקיימות בהן מדי לילה הופעות מוזיקה חיות. כיום השכונה מזוהה גם כביתם של תנועות התנגדות רדיקאליות ואקטיביסטים שמאלנים, שמקדמים בין היתר את המחאה נגד הגרעין, סוגייה שמעסיקה את יפן רבות בשנים האחרונות מאז משבר הכור הגרעיני בפוקושימה ב-2011.
רחובות קואנג'י גדושים בחנויות בגדי יד-שנייה בסגנון וינטג' ורטרו אמריקאי, ומחסני תלבושות עמוסי תפאורה ואביזרים למיניהם. מלבד חנויות האופנה יש בה גם חנויות צעצועים לאספנים ,חנויות ענתיקות, סטודיו לקעקועים וחנויות תקליטים אייקוניות. כמו שכונות שימוקיטזאווה והראג'וקו, גם קואנג'י היא אחת ממוקדי תרבות-השוליים של הנוער, אך לעומתן היא פחות ממוסחרת והרבה פחות תיירותית, ואולי זו הסיבה שהיא קוסמת גם להיפסטרים מבוגרים יותר. בין החנויות, הברים והמסעדות תוכלו להתרשם מהסגנון האמנותי המאולתר של השכונה שעושה שימוש בחומרים ממוחזרים, קירות גרפיטי צעקניים, שלטים וסמלים של מחאה. אפילו שמות החנויות והסלוגנים שלהן מעוררי אנטגוניזם;Slut , Selfish , Now or Never Villains.
בשכונה שוררת אווירה אלטרנטיבית, איטית, מנותקת מהקצב המהיר של טוקיו ומהקונסרבטיביות שמאפיינת חלקים גדולים ממנה. נדמה ש"הכול הולך" בקואנג'י ואיש אינו ממהר בה לשום מקום. קחו את הזמן לשוטט בשכונה ולגלות את הטיפוסים שהופכים אותה לשכונה אותנטית ומרתקת.
Lover Soul היא חנות לבגדי נשים בסגנון אופנת שנות ה- 06. החנות עמוסה בשמלות וטוניקות עם הדפסים פרחוניים ונקודות פולקה בשלל צבעים נועזים שאיפיינו את הטרנד הצעיר והשובב של אותה תקופה.
Kiki היא חנות יד שנייה של בגדים ואביזרי אופנהש הסניף המרכזי שלה נמצא בהארג'וקו, אך פה בקואנג'י תוכלו למצוא שני סניפים של המותג באותו רחוב. הלקוחות של החנות הן אותן "נערות הראג'וקו" צעירות שאמצו לעצמן את מראה ז'אנר ה-gayru של נערה אמריקאית מתבגרת, או את הסטייל המצועצע של נערת fairy kei שמעמיסה על עצמה אביזרי פופ משנות השמונים. מלבד אופנת רחוב בסגנון רטרו-אמריקאי - ערימות של ז'קט ג'ינס ומכנסי אדידס - תמצאו בחנות גם בובות שפנפנים, דובוני אכפת-לי וסוסוני פוני וורדרדים. כל מה שקיטש וחמוד, או ביפנית - kawaii.
שניים מהמותגים היותר מפורסמים של קואנג'י הם Zool ו- Fizz.
שתי החנויות הן למעשה מחסני תלבושות, תחפושות, אביזרי אופנה ותפאורה - לכל אחת המאפיינים שלה. ב- Fizz תמצאו בעיקר שמלות רקומות ותכשיטים - סיכות, שרשרות פנינים, מפיות תחרה ועבודות-יד.
ב - Zool נמכרים בעיקר פריטי אופנת רחוב אמריקאיים - סניקרס משומשים ומגפי קאובוי.
2000Toys היא חנות אספנות של צעצועי וינטז', בעיקר דמויות מסדרות טלוויזיה פופולאריות וקולנוע אמריקאי - דמויות דיסני, צבי הנינג'ה, רחוב שומשום, בארבי ועוד. החנות הענקית, שניתן הכי טוב לתאר אותה כמחסן צעצועים, עמוסה בסדרות שלמות של הדמויות והבובות, כמו גם פריטים נלווים כגון חולצות טי-שירט, מחזיקי מפתחות וסיכות. כל הפריטים ערוכים בצפיפות על מדפים מקיר-לקיר ובארונות זכוכית בלתי נגמרים, אפילו התקרה מכוסה בפוסטרים ובקלפי משחק. קשה שלא לחוש מעט קלסטרופוביה בין שורות הצעצועים והבובות המציצות עליך מכל עבר.
Universound היא חנות תקליטים משומשים. החנות מתמקדת בג'אז, מוסיקת נשמה ופאנק אמריקאי וגם במוזיקת ג'אז מיפן. לחנות אתר אינטרנט שבו מתעדכנים האוספים מדי יום, וניתן לפנות בו גם לבירורים או בבקשות לשמור תקליט מסוים.
נדרש בהחלט "ראש פתוח" ולא מעט אומץ כדי להיכנס לתוך הצריף הרעוע של Kita-Kora שבתוכו התקבצו מספר מעצבים ויוצרים אוונגרדיים להציג את עבודותיהם למכירה. יותר מאשר יעד קניות אפשר להגדיר את המתחם הזה כמיצב אמנותי. הקירות מכוסים דפי מנגה manga והפריטים שנמכרים כאן דומים יותר לתלבושת של ליידי גאגא (שאכן הגיעה לכאן בעבר למסע קניות) - ז'אקט עשוי מנורות לד שמאירות בצבעים זוהרים בחושך, שמלות שנתפרו מסלילי פולורואיד ועוד. הבניין הכיאוטי שנראה יותר כמין מקום מסתור מאולתר מאשר מיני-קניון, משלב מבחר סגנונות אידיבידואליים של יוצרים שונים. החופש האמנותי ושיתוף הפעולה ביניהם הוא דוגמה לרוח שמייחדת את הקהילה בקואנג'י. אך יחד עם זאת, הבניין מייצר סצינה של ניגודים, ועל אף ההרמוניה, היוצרים כאן מקדשים באדיקות את העצמאות האמנותית של כל אחד מהם. קבוצת היוצרים האידיאליסטים שהתקבצה כאן מאמינה שתרבות ואמנות צריכים להיות ברי-השגה גם עבור החלשים בחברה, ולכן בניגוד להארג'וקו הממוסחרת, הפריטים בבניין נמכרים במחירים זולים בהרבה, מה שמכונה "תג מחיר קואנג'י".
מלבד חנויות האופנה הבניין מאכלס גם את הסטודיו של קבוצת האמנים האקטיביסטית Chim Pom, ואת גלריית גרטר Garter המנוהלת על ידי הקבוצה. בגלרייה מציגים לרוב אמנים אנרכיסטיים ואקטיביסטים חברתיים הפועלים בשוליים. קבוצת Chim Pom פועלת בטוקיו מאז 2005. העבודות האמנותיות של הקבוצה מתמודדות עם נושאים חברתיים פרובוקטיביים ותוארו לא פעם כבלתי שגרתיות,מטלטלות, פוגעניות ומרדניות. אחד הפרויקטים הראשונים של הקבוצה אשר משכו את תשומת-לב הקהל ביפן היה פרויקט בשם “Super Rat”, שהציג עכברוש מפוחלץ שנלכד בשיבויה ונצבע - כמו הדמות של פיקאצ'ו - בצבע צהוב זרחני. מאוחר יותר הם התפרסמו בעולם כשכתבו בשמי הירושימה את המילה "פיקה" שהיא תצליל להבזק של פצצת אטום, והביאו לתגובות חריפות בעיקר של ניצולים מההפצצה.
בניין Kita-Koraמעורר הדים בסצנת האופנה בעולם, ואף שימש השראה למספר מותגים זרים שגם קיימו ביניהם שיתופי פעולה. מותגים עצמאיים עם שורשים בקהילה המקומית הופכים בשנים האחרונות, באופן מפתיע, לשחקנים חזקים בתעשיית האופנה היפנית.
המקומות המיוחדים והברים החשוכים של קואנג׳י אינם דומים ואף לא היו מצליחים להשתלב בשום מקום אחר בטוקיו מלבד בקואנג׳י.
Aru-za Dokusho Kan הוא בית קפה חבוי ומלא-אופי מסתתר במעלה גרם מדרגות צר המוביל לקומתו השנייה של בניין ישן בסמטא צדדית נידחת. המקום מוכר ליודעי-דבר מעטים, שמגיעים על פי רוב בגפם לשבת בבית הקפה במשך זמן רב, ללמוד, לקרוא ספר או לכתוב אחד כזה. חלל בית הקפה מעוצב כמעין טרקלין עמוס בפריטי ריהוט שנבחרו בקפידה - שולחנות מכתבה, ספסלים ארוכים עם משענות עץ, כסאות מרופדים בקטיפה אדומה, ציורי קיר רינסאנסיים ממוסגרים על הקירות, מצלמות אספנות עתיקות על המדפים ופסנתר ג'אז ישן מוצב גם כן בפינת בית הקפה. המדפים והמכתבות עמוסי ספרים ובין השולחנות שתילי עצים ירוקים החוצצים ביניהם ומאפשרים פרטיות ושקט. החלל המרוהט בכבדות, מואר רק באמצעות מנורות קיר חלושות או מנורות שולחן כמו אלה של ספריות ציבוריות ובאור-השמש החודר מבעד לחלונות הגדולים בצבעי טורקיז שמוסיפים גם הם לתפאורה של החדר. הקפה והתה מוגשים בסטים תואמים ומקסימים במיוחד של קנקנים וספלים מקרמיקה או זכוכית פורצלן ,ומשלימים את החוייה של בית הקפה החד-פעמי הזה.
Cocktail Books הוא איזאקאיה - בר יפני - שפועל בשכונה מאז שנת 97 ומקיים בין היתר מכירת ספרים משומשים, ערבי שירה וערבי גא'ז עם הופעות חיות. המקום פופולארי בקרב תושבי הקהילה המקומיים, אך התפריט עלול להיות אולי מעט קשה לעיכול למי שאינו מורגל באכילת דיונונים, תמנונים ודגים נאים. בכל זאת, אם כבר הזדמנתם לרחוב תוכלו לפחות להתרשם מהמראה החיצוני של הבר המוקף מדפי עץ עמוסי ספרים ומגזינים ישנים.
בעידן של היום שבו מוזיקה זמינה בכל מקום ובכל רגע, קשה להיזכר בימים אחרים כשתקליט היה שווה ערך לשכר של כמה ימי עבודה. בשנות ה- 50 ביפן, אוהבי-מוזיקה שלא יכלו להרשות לעצמם לרכוש תקליטים, נהגו לבלות את זמנם בבתי קפה מוזיקליים שהחזיקו מערכות סאונד באיכות טובה וספריות תקליטים נרחבות של מוזיקה קלאסית ומוזיקת ג'אז. כיום, למרות שלכאורה עבר זמנם ואין בהם צורך יותר, זהו דווקא הקסם של בתי הקפה המוזיקליים. ואכן, המעטים מבתי הקפה הללו שעוד נותרו, הם מעין קפסולות זמן שהאוירה בהם מזכירה יותר מקום מקודש מאשר בית קפה מודרני.
אחד מבתי הקפה המוזיקליים הידועים בטוקיו היה במשך עשרות שנים בית הקפה "קלאסיק" בשכונת Nakano. המקום נפתח בשנת 1945 על ידי צייר, שהיה בעליו של בית קפה קודם - "רנסאנס" - בשכונת קואנג'י. בית הקפה בקואנג'י נהרס בהפצצות מלחמת העולם השנייה. הצייר הלך לעולמו בשנת 1989, אך בית הקפה בנקאנו המשיך להתקיים עד שלבסוף נסגר בשנת 2005. כעבור כשנתיים, הקפה נפתח מחדש על ידי מי מאנשי צוות בית הקפה - כולל הריהוט והאיבזור של המקום הקודם - אך הפעם שוב בשכונת קואנג'י תחת השם המקורי "רנסאנס". המדיניות שהייתה נהוגה בקפה "קלאסיק" נשמרה גם היא, ללקוחות מוצע תפריט של שלושה משקאות בלבד - קפה, תה או מיץ - והם מוזמנים לרשום את העדפותיהם המוזיקליות על לוח עץ באמצעות גיר. המוזיקה החזקה מקשה על ניהול שיחה, וגם השימוש בטלפונים אסור כאן, עדיף להביא משהו לקרוא או כמו רבים מהלקוחות פשוט לעצום עיניים ולשכוח לזמן מסוים מהעולם שבחוץ.
