במשך שנים רבות, המורשת האמנותית של סאדא יאקו Sadayakko זכתה להתעלמות מוחלטת. אולם כעת היא זוכה להכרה מחודשת, לא רק כשחקנית מפורסמת וכרקדנית מוכשרת, אלא גם כפי שהגדיר אותה מגזין Dazed, כ"אינפלואנסרית היופי הראשונה".
סאדאיאקו נולדה בשנת 1871 למשפחה עשירה, צאצאית למשפחת סמוראים. הקריירה המצליחה שלה הייתה בעצם תוצאה של גורל עגום. כשהייתה רק בת 7, אביה שקרס תחת נטל חובותיו, נטש והפקיד אותה בידיהן של גיישות. תחת השגחתן היא למדה את כל האמנויות המסורתיות: טקס תה, סידור פרחים, שירה, ומעל לכל ריקוד ותיאטרון. בגיל 15 בלבד היא הפכה למאהבת של ראש הממשלה. כך בזכות יופיה וההופעות המרהיבות שלה, היא זכתה להכיר גם את השחקן Kawakami Otojiro, איתו פתחה בית תיאטרון בטוקיו. יחד הם יצאו לנסות לכבוש גם את אמריקה.
באמריקה העניינים התנהלו בתחילה מעט בכבדות עבור חברי להקת התאטרון היפני, אך כעבור זמן מה הם זכו לבסוף להצלחה. אחרי שמשכה את תשומת ליבה של הרקדנית הסופרסטארית איזאדורה דאנקן, היא כבשה גם את ליבה של סלבריטאית אמריקאית נוספת, לואי פולר, אשר פתחה בפניה את דלתות התיאטרון שלה בפריז, ואף שימשה עבורה כמתורגמנית בראיונות למגזינים זרים.
בשנת 1900 סאדאיאקו חצתה את האוקיינוס האטלנטי והגיעה לפריז, שם היא זכתה במהרה להצלחה ענקית. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה הופיעה להקת תאטרון יפני בצרפת, וההתלהבות הייתה כה גדולה שהנערה הצעירה זכתה אף לארח מסיבת-גן בארמון האליזה.
הצלחתה נמשכה... אחת התמונות האחרונות של סאדאיאקו נלקחה בידי פאבלו פיקאסו. דביסי שאב ממנה השראה בהלחנת המוזיקה שלו, והיא הייתה מודל ומוזה לאמנים צרפתים רבים נוספים. סאדאיאקו זכתה גם להצלחה מסחרית, Guerlain בית הבושם העתיק והיוקרתי בעולם הפיק ניחוח שנשא את שמה "Yacco". באותה תקופה היא אף השיקה בעצמה מותג של קוסמטיקה וקימונו, אשר נמכרו בחנות בוטיק סמוך לבית האופרה בפריז. מותג היופי שלה הציג מודל חדש ליופי אשר נשען על מסורת הגיישות, והיה שונה לחלוטין מהטרנד האירופאי שקידש מראה טבעי. היא קידמה שפתון אדום, מסכת מייק-אפ עבה ולבנה לפנים וצלליות כהות שחורות לעיניים. הנשים הפריזאיות העריצו אותה ואת דרך החיים שלה. והיא בתמורה החזירה להם מחמאה והצהירה:
‘Everything suits them, everything makes them look deliciously pretty, they extract the best from all that surrounds them… Everything, in Paris, and with exquisite taste. Every Parisian is an artist, even if not by profession.’
כששבה ליפן בשנת 1901, היא הייתה לא רק כוכבת מקומית, אלא דמות בינלאומית שייצגה עבור בני הדור את האישה המודרנית החופשית החדשה. כעבור שבע שנים היא פתחה ביפן את בית הספר לתיאטרון הראשון לנשים.
סיפורה מסופר כעת בספרה של Lesley Downer:
"Madame Sadayakko: the Geisha who Bewitched the West".
